זה מבהיל. פסיכולוגים חסרי-מצפון, בשרות משטר זדוני, משתמשים בטכניקות מתוחכמים כני לשלוט מרחוק במוחו של אדם. המושג “שטיפת מוח” נולד ב-1950. זהו מושג סיני (“שינאו”) שפירושו “רחץ מוח”. הוא נועד במקור לתאר את הטכניקה שבה, כביכול, מטפלים מומחים סיניים בשבויי-מלחמה אמריקאיים במלחמת קוריאה. הם משנים את דרכי המחשבה של השבויים והופכים אותם בלא ידיעתם למשרתים … Read more
הוי עזה, עזה. עזה כמוות אהבה. אהבתי את עזה. ביליתי בה הרבה שעות מאושרות. היו לי הרבה ידידים בעזה, ידידים מכל הגוונים, החל בד”ר חיידר עבד אל-שאפי, השמאלן שוחר-השלום, וכלה במחמוד אל-זהאר, האיסלאמי המכהן עכשיו כשר-החוץ של חמאס. הייתי שם כאשר יאסר ערפאת, בן משפחה עזתית, חזר הביתה. הושיבו אותי בשורה הראשונה בקבלת הפנים על … Read more
כולנו מכירים את התמונה מהספרים ומהסרטים: מהמר יושב בקזינו. יש לו מזל. הרבה הרבה מזל. לפני המהמר נערמת ערמה של אסימונים. עוד ועוד ועוד. כל סיבוב של גלגל הרולטה מוסיף לערימה. כאשר הערימה מגיעה לגובה העיניים, הוא צריך לקום, לגשת לקופה, להמיר את האסימונים בכסף וללכת הביתה. הכסף יספיק להבטיח לו חיים של עושר ואושר … Read more
ביום השני המדמם, כאשר מספר ההרוגים והפצועים עלה משעה לשעה, שאלתי את עצמי: מה אני הייתי עושה אילו הייתי נער פלסטיני בן 15 ברצועת-עזה? עניתי לעצמי, ללא היסוס ולו של רגע: הייתי עומד מול הגדר ומפגין, תוך סיכון חיי וגופי. מניין לי הביטחון הזה? פשוט: זה מה שעשיתי כשהייתי בן 15. הייתי חבר אצ”ל, מחתרת … Read more
היו סיבות רבות לניצחונה של נטע ברזילי בתחרות האירוויזיון. נטע כובשת לבבות. יש לה אישיות מושכת. המסר הפמיניסטי הנוקב שבפיה (“אני לא הצעצוע שלך”) מביע היטב את רוח הזמן. אבל היה לניצחון הזה היבט נוסף: הוא מוכיח כי האנטישמיות מתה. נטע הישראלית נבחרה בהצבעה עממית ברחבי אירופה. לא בטוח שכל מי שהצביע בעדה רצה להביע … Read more
“אם אתה רוצה להבין את הפוליטיקה של מדינה, הסתכל במפה!” כך אומרת האימרה המיוחסת לנפוליון. עצה טובה. אם אתה חי בימים אלה בישראל, אתה מתרשם שמדינת-ישראל האדירה מכתיבה את התהליכים לבת-חסותה, ארצות-הברית. הנשיא טראמפ מקשיב ומציית. ביבי הגדול מצווה עליו לקרוע את ההסכם עם איראן ללא כל סיבה ברורה, וטראמפ מציית. אין לו ברירה, המסכן. … Read more
בן-גוריון אמר עליה: “הדבר היחיד שהיא יודעת לעשות זה לשנוא!” גולדה מאיר לא שנאה אותי. זה בלשון המעטה. היא תיעבה אותי. את הדיבור שלי. את הלבוש שלי. את המראה שלי. הכל. פעם עצרתי את עצמי באמצע נאום בכנסת. (נדמה לי שזה היה בדיון על מתן הרשות לחיפושיות להופיע בארץ.) אמרתי: “ועכשיו אני רוצה לענות לחברת-הכנסת … Read more
ביום החמישי של מלחמת ששת-הימים פירסמתי מכתב גלוי לראש-הממשלה, לוי אשכול. זה עתה כבש צה”ל את הגדה המערבית, ירושלים המזרחית ורצועת-עזה. הרעיון שלי היה שאשכול יציע מיד לעם הפלסטיני להקים את מדינת פלסטין, בתמורה לשלום עם מדינת-ישראל. באותה עת הייתי חבר-כנסת. מייד עם סיום המלחמה הזמין אותי אשכול לפגישה במשרדו בבניין הכנסת. הוא הקשיב בסבלנות … Read more
לפני יומיים חגגה המדינה את יום-הולדתה ה-70. במשך ימים רצופים לא שמעתי על שום דבר אחר. נאומים אין-ספור, מלאים במליצות ריקות. פסטיבל אדיר של קיטש, שהגיע לשיאו בהצגה האינפנטילית של מירי רגב. הכל מסכימים שזה היה רגע היסטורי כאשר דויד בן-גוריון קם באולם תל-אביבי קטן והכריז על הקמת המדינה. כל מי שאז חי ועדיין חי … Read more
רשמו: אני, אורי אבנרי, מספר צבאי 44410, שולח בזה גט כריתות לצלפים הרוצחים מפגינים בלתי-חמושים לאורך רצועה-עזה, להם ולמפקדים הנותנים להם את הפקודה, מהקצין הזוטר עד לרמטכ”ל. איננו שייכים לאותו הצבא. איננו שייכים לאותה המדינה. אנחנו בקושי שייכים לאותו המין האנושי. האם הממשלה שלי מבצעת “פשעי-מלחמה” לאורך הגבול עם רצועת-עזה? אינני יודע. אינני משפטן. נראה … Read more