השלום לא נכשל. נכשל מי שנשא את שמו לשווא.ואלה העובדות:
(1) רק 59.1%של בעלי-זכות הבחירה אכן הצביעו, ומתוכם זכה אריאל שרוןב- 62.38% של הקולות הכשרים. משמע: שרון זכה בסך-הכל באמון של 35%של הציבור, קצת יותר משליש. זה הכל.
(2) הוא זכה באמון זה על סמך סיסמת-הבחירות העיקרית שלו: “רק שרון יביאשלום”. משמע: מומחי-התעמולה של שרון קבעו, על סמך סקרי דעת-קהל,שהשלום, זה מה שהעם רוצה.
(3) כל עוד נראה כאילו המועמדות של שימעון פרס היא מעשית, הוא זכהבסקרים במחצית הקולות. פרס מזוהה בעיני הציבור בהסכם-אוסלו ו”המיזרחהתיכון החדש”.
(4) 15.4%לא הלכו הפעם לקלפי, נ ו ס ף על % 5.5 שלא הלכו בפעם שעברה.ההפרש הזה מורכב כולו מאנשי-שלום, יהודים וערבים. על כך יש להוסיףאת הבוחרים שאמנם הגיעו לקלפי, אך שמו פתק לבן. על כך יש להוסיף אתהבוחרים (כמוני) שהחליטו ברגע האחרון, תוך התנגדות פנימית עזה, לשים אתהפתק של ברק. משמע: הגרעין הקשה של מחנה-השלום, הנמצא משמאללמרצ ו”שלום עכשיו”, מגיע לכדי 20% של ציבור-הבוחרים. הפוליטיקאים התעלמומהציבור הזה במשך שנים. גם התקשורת הוציאה אותו מן המציאות הווירטואליתשהיא מתייחסת אליה. אבל שום מועמד עתידי של העבודה-מרצ לא יוכל לנצחבבחירות בלי הגוש הזה.
האמת הפשוטה היא שלא העם בחר בשרון. אהוד ברק הוא שבחר בשרון.מרגע עלותו לשילטון, כל התנהגותו הכשירה את הדרך לשרון.וככה זה עבד: ברק חזר וטען בחודשים האחרונים: “הפכתי כל אבן. עשיתי ויתוריםכבירים. הלכתי לקראת הפלסטינים יותר רחוק מכל ראש-ממשלה קודם. אבלבמקום לקבל את ההצעות שלי, הפלסטינים פתחו באש ורצחו יהודים.יאסר ערפאת הערמומי, התחמן, המושחת, שממש לא נעים להיפגש איתו, הפראת כל ההסכמים. הצד הפלסטיני לא הבשיל. אין לנו פרנטנר לשלום.”אלה הם הטיעונים של הימין.
כמעט כל התיקשורת, שהפכה את עצמה למכשיר-תעמולה של הממשלה, חזרהעל טענה כוזבת זו כאילו היתה אמת מובנת מאליה. הציבור הסיק את המסקנההמתבקשת: אם אין פרטנר לשלום, צריך לבחור בשרון.
איך להסביר את ברק? אפשר להסביר את האיש המוזר הזה כך:ליבו ימני ומוחו שמאלי.
“ימין” ו”שמאל” אינם רק השקפות-עולם, אלא מיבנה-אופי. האופי הימני הואסמכותי, כוחני, פסימי, צמוד לערכי העבר. האופי השמאלי הוא ליברלי, מתפשר,אופטימי, מאמין בסיכויי העתיד.
ברק הוא אדם אינטליגנטי, ועל כן הוא מבין שאין מנוס מפשרה עם הפלסטינים.אבל האופי הימני שלו אינו מאפשר לו להציע פשרה סבירה, וכל ההתנהגות שלו –סיגנון-הדיבור, שפת-הגוף, צורת ההתנהגות – היא אנטי-שלום.הסתירה הפנימית, הדיסונאנס הקוגניטיבי, מסבירה את הזיג-זגים שהפכולסימן-ההיכר שלו. היא מסבירה גם מדוע דווקא הגנרל המהולל הזה לא היהמסוגל לקבוע בשום תחום אסטרטגיה ארוכת-טווח ולדבוק בה. למשל:
- הוא החליט שהוא זקוק לש”ס כדי לגבש רוב למדיניות-שלום.
System Message: WARNING/2 (<string>, line 54)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
אבל באותה השעה מסר את החנוך, בבת-עינו של הרב עובדיה, ליוסי שריד,אויב מושבע של ש”ס, שהוא גם אגו-צנטרי קיצוני. כעת ידוע שש”ס לא קיבלהכמעט דבר ממה שהובטח לה. בגלל כמה מיליונים עלובים למערכת-החינוךשל ש”ס והריב המגוחך על סמכויות סגן-השר הש”סי פרשה ש”ס מהקואליציה.הלכה ש”ס, הלכה האסטרטגיה.
- כשאיבד את ש”ס, הרים ברק את דגל המהפכה האזרחית-החילונית.
System Message: WARNING/2 (<string>, line 61)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
כך איבד לצמיתות את כל הקולות הדתיים והחרדים. אך מכיוון שלא הגשים ולואפריט אחד של המהפכה המובטחת, מתוך פחד מפני הדתיים, ולא גייס גם אתבחורי-הישיבה, לא הרוויח ברק שום קול חילוני. הלכה המהפכה החילונית,הלכו הקולות החילונים.
- הוא רצה בסיס רחב ככל-האפשר לממשלתו, שנבחרה בקולות האזרחים
System Message: WARNING/2 (<string>, line 67)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
הערביים, אך התייחס מהרגע הראשון בבוז מופגן לציבור הזה. לא מינה שר ערבי,אפילו לא ביקר בכפרים הערביים. כאשר הרגו השוטרים 13 אזרחים ערביים,לא פיטר את המפקד, לא העמיד את השוטרים למישפט, אפילו לא התנצל.הלכו הקולות הערביים.
- הוא רצה בשיתוף-פעולה מצד שרותי-הביטחון הפלסטינים כדי למנוע פיגועים.
System Message: WARNING/2 (<string>, line 73)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
אבל באותה השעה קידם בקצב רצחני את ההתנחלויות. כל פלסטיני ראהבמו עיניו איך צומחות ההתנחלויות מסביב לכפרו, אך נחתכת אדמתובכבישים-עוקפים חדשים, איך נהרסים בתים ונעקרים עצים. הזעם המצטבר שלהציבור הפלסטיני עודד את הג’יהאד, החמס ובסוף גם את הפת”ח לבצע פיגועים.גדלו ההתנחלויות, הלך הביטחון. (כל המתנחלים הצביעו, כמובן, בעד שרון.)
- הוא ייחס ערך עליון למשא-ומתן עם הפלסטינים, אבל הפקיד אותו בידי חובבנים,
System Message: WARNING/2 (<string>, line 80)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
גנרלים ושב”כניקים שיצאו מכלל שימוש, ועורך-דין שהוא מומחה למשא-ומתן מיסחרי.בכל הצוותות לא היה איש אחד המבין את המציאות הפלסטינית לעומקה והמסוגללהתמודד עם שאיפות העם הפלסטיני. היו גנרלים, בן-עמי ושר, הלך המשא-ומתן.
- הוא החליט, בצדק, שיאסר ערפאת הוא הפרטנר לשלום, אבל מהרגע הראשון
System Message: WARNING/2 (<string>, line 85)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
התייחס אליו בזילזול מופגן, דיבר עליו תמיד באיבה, תיאר אותו בצורה שלילית ביותר.בקמפ-דייוויד לא נפגש איתו ביחידות, אף שגר 100 מטר ממנו. השפיל את ערפאת, הלך הפרטנר.
- הוא סיפר לציבור הישראלי שדרושים ויתורים כואבים כדי להשיג שלום,
System Message: WARNING/2 (<string>, line 89)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
ובה בעת התפאר שוב ושוב שבניגוד לנתניהו, לא החזיר לפלסטינים אף מילימטר אחד.לא זכה באמון הימין, אך הפסיד את אמון השמאל,
- ובעיקר: הוא קבע שההסדר הסופי עם הפלסטינים יהיה הקלף המכריע של שילטונו,
System Message: WARNING/2 (<string>, line 93)
Bullet list ends without a blank line; unexpected unindent.
ואיתו ילך לבחירות ו/או למישאל-עם. אמנם עשה כמה ויתורים מילוליים חדשים, אבל קבעקווים אדומים (“לעולם לא אחתום על העברת הריבונות על הר-הבית לפלסטינים …לעולם לא נחזיר פליטים … 80% של המתנחלים יהיו בגושי-התנחלות שיסופחו לישראל”),ביודעו היטב שאינם קבילים בעיני הפלסטינים. הסכים “לתת” לפלסטינים מדינה קרועה,שסועה ומבותרת, ותבע מהם לחתום שזהו “סוף הסיכסוך”. הלך ההסכם, הלכו הבחירות. ׂבסופו של דבר נפל ברק בין כל הכסאות. הוא נחל תבוסה ניצחת, וגרר איתו את השלום.
לכאורה נראה כאילו חזרנו להתחלה, לימים שלפני אוסלו.רבים מרגישים כמו סיזיפוס, הגיבור הטראגי של המיתולוגיה היוונית, שהאלים האכזרייםגזרו עליו לגלגל אבן כבדה לראש ההר, ובכל פעם, בהתקרבו ליעדו, נשמטה האבןונפלה שוב לתחתית.לכאורה זה כך, אבל רק לכאורה.
נכון שהאבן נשמטת שוב ושוב ומתגלגלת למטה. אבל היא לא מתגלגלת לתחתית.היא לא מתגלגלת למקום שאליו התגלגלה בפעם שעברה. בכל פעם מתחיל המאמץהחדש הרבה מעל לנקודה שבה התחיל בפעם שעברה.
יכול ברק להכריז מאה פעמים ש”כל ההבנות מבוטלות”, כדי לזכות בג’וב אצל שרון.אבל העובדות שנוצרו במוחותיהם של מיליוני בני-אדם אינן ניתנות לביטול.בשנה וחצי האחרונות התרגל הציבור הישראלי למחשבה שירושלים תחולק,ושהחלק המיזרחי של העיר יחזור לידי העם הפלסטיני. הוויכוח על עצם הצורך בהקמתהמדינה הפלסטינית נגמר, ונותר רק הוויכוח על הפרטים. החל ויכוח אמיתי על פיתרון בעיית-הפליטים.התבסס הרעיון של חילופי-שטחים. כל אלה הן עכשיו נקודות התחלתיות להמשך המאמץ.עכשיו נתחיל מחדש לגלגל את האבן מהנקודה הזאת – אל ראש ההר.