לא חשוב כל-כך מה אמר ומדוע אמר, אלא איזו השקפת-עולם הוא חשף.
כולם כבר ניסו לנתח את דבריו של דוב וייסגלס, איש-אמונו הכי-הכי קרוב של אריאל שרון. אך לא היהמה לנתח. הדברים ברורים לחלוטין: ” תוכנית ההתנתקות ” נועדה להקפיא את תהליך-השלום לעשרות שנים,לשים את כל תוכניות-השלום ” בפורמלין ” , להוריד את רעיון המדינה הפלסטינית מהפרק לתמיד.
תריסר התנחלויות קטנות תפורקנה כדי להשאיר במקומם כמעט את כל המתנחלים בגדה. ישראל ” תוותר “על רצועת-עזה, שהיא 1.3% משטח הארץ, כדי להשתלט סופית על הגדה המערבית, הגדולה ממנה פי 16.רצועת-עזה תנותק מהעולם בים, ביבשה ובאוויר, וכמוה 7-8 מובלעות פלסטיניות דומות שתיווצרנהבגדה.
מדוע חשף ” דובי ” את התוכנית הזאת? הרי הגילוי הוא יריקה בפניה של מפלגת העבודה, בדיוק כאשרשרון זקוק לתמיכתה!
התשובה פשוטה: שרון רוצה לרכוש את הימין, והוא מצפצף על השמאל. 13 מבין 40 חברי-הכנסת שלמפלגתו לא הצביעו בעדו השבוע, כאשר בסך-הכל עמדה על הפרק הצעה שהכנסת ” תרשום לפניה ” הודעהבלתי-חשובה שלו. שרון רצה להסביר לאנשי הימין הקיצוני במפלגתו ש ” ההתנתקות ” אינה תוכנית-שלוםאלא תוכנית מלחמה, לא ” ויתור ” על שטחים אלא סיפוח שטחים, לא פירוק התנחלויות אלא הרחבה מזורזת שלההתנחלויות בגדה.
שרון אינו יכול להגיד זאת בעצמו, מפני שזה היה מציג את ג’ורג’ בוש ככלי ריק. לכן שלח את עוזרוהנאמן ביותר להגיד את הדברים במקומו. כל מתנחל יודע שקול ” דובי ” כקול אדונו.
שרון היה יכול להרשות לעצמו להתייחס בזלזול גמור ל ” שמאל ” . ולראייה: שמעון פרס קם בכנסת, ניתחאת דברי וייסגלס וגינה את שרון בחריפות. מיד לאחר-מכן כינס את סיעתו ודרש שלא תצביע נגד שרון. אלאשסיעתו דווקא הושפעה מנאומו בכנסת והחליטה – 10 נגד 9 – להצביע נגד שרון. ” הצלחתי יותר מדי, “התלונן פרס.
אחר-כך הודיעו שתי מפלגות ה ” שמאל ” , העבודה ויחד, שיצביעו בעד תוכנית ההתנתקות כאשר יביאאותה שרון לכנסת. שום גילויים לא ירתיעו אותן. שרון ידע שהוא יכול לסמוך על רפיסותן, והוא צדק.
רק וייסגלס עצמו ישלם, מן הסתם, מחיר. קשה להאמין שהידידות המופלאה בין ” דובי ” ו ” קונדי ” , ביןוייס ורייס, תחזיק מעמד אחרי שוייסגלס הפשיט אותה בפרהסיה.
אבל לא זה מה שחשוב באמת. וייסגלס הרי לא חידש דבר למי שהכיר את כוונותיו של שרון. ומי שרצה לרמותאת עצמו, ימשיך בכך גם אחרי דבריו.
מה שחשוב באמת הוא השקפת-עולמו של שרון, כפי שהתגלתה בדברי נאמנו. כאשר זה חשף את הלכי-הרוח שלאדונו, האיר באור גדול את אמונותיו ותפיסותיו הבסיסיות, שעיקרן:
העולם הוא חד-ממדי, עולם שטוח. העולם שלפני גליליאו.
עולם שבו שולט הכוח, ורק הכוח.
זה עולם שאין בו עבר ואין בו עתיד. שאין בו לקחי ההיסטוריה ואין בו ראיית הנולד. מה שקיים עכשיו,זה מה שיש וזה מה שיהיה.
זה עולם שאין בו כוחות מוסריים, שאין בו ערך לדעת העמים, עולמו של סטאלין, ששאל בלעג: ” כמהאוגדות יש לאפיפיור? “
הדבר היחיד הקובע הוא האינטרס של ישראל והעם היהודי (כפי ששרון מבין אותו.)
האינטרס הזה הוא להשתלט על כל ארץ-ישראל, מהים עד הירדן (לפחות).
לפלסטינים אין כוח. לכן העם הפלסטיני אינו אלא אובייקט, שאפשר לבעוט בו ככל שנרצה.
לאירופה אין כוח. אז לעזאזל אירופה.
יש רק כוח אחד בעולם: ארצות-הברית. היא ” הנהלת העולם ” .
כל הכוח בארצות-הברית מרוכז בבית הלבן. הנשיא ועוד קומץ אנשים הם המנהלים.
כך זה כעת, וכך זה יהיה גם בעתיד.
לכן, כל מה שדרוש הוא לשמור על העוצמה של צה ” ל ועל הברית עם הבית הלבן. כל השאר זה שטויות,פנטזיות של אינטליגנטים.
צה ” ל והבית הלבן – זוהי הקומבינציה המנצחת. כך נשתלט על כל ארץ-ישראל, בלי פשרות. אין צורךבתהליך-שלום, מפני שאין צורך בשלום. הפלסטינים הרי גורם זניח. שיישבו לפי שעה בגטאות שלהם, ובמשךהזמן ייעלמו מהארץ.
עד כאן, בתרגום חופשי, עולמו של שרון על פי וייסגלס.
למראית-עין, זוהי תמונה ריאליסטית. התפיסות של שרון הן פרימיטיביות, ודווקא משום-כך הואתופס את עיקר הדברים כהווייתם.
האמנם? האם זו באמת התמונה האמיתית? ההיסטוריה מראה שהכוח הצבאי הגס הוא מכשיר קהה, שלעולםאינו פותר בעיות מורכבות. מי שסומך רק עליו יגלה שהוא סומך על קנה רצוץ, הפוצע את היד האוחזת בו.
כאשר תומאס ג’פרסון כתב בהכרזת-העצמאות האמריקאית על ” כבוד לדעת האנושות ” , זו לא הייתהמליצה חסודה. הייתה זאת קביעה ריאליסטית. דעת-הקהל משפיעה באלף ואחת צורות על התנהגות המדינות.היא יכולה לגרום לתוצאות מרחיקות-לכת. ” העט חזק מהחרב, ” כתב משורר בריטי חכם. ולאפיפיור ישאוגדות, גם אם אינן צועדות בסך.
הכוח הצבאי הוא רק אחד הכוחות הפועלים בעולם. הכוחות הכלכליים משפיעים לא פחות, ובטווח הארוךהם משפיעים הרבה יותר. לכוחות המוסריים, שאינם גלויים לעין, יש השפעה אדירה. כך קבע דווקא אחדמגדולי המצביאים בהיסטוריה, נפוליון.
אי-אפשר לנצח את הכיסופים האנושיים לחרות, ולא את מאווייהם של עמים מדוכאים לשחרור. להתעלםמהם אינו ריאליזם, אלא עיוורון.
אפילו ג’ורג’ בוש, אדם לא פחות פרימיטיבי וכוחני מאשר שרון, למד שגם ל ” הנהלת העולם ” יש מגבלותחמורות. הוא שוקע בבוץ של עיראק. לחשוב שאפשר לפתור את בעיות ישראל על-ידי ברית עם ” מנהלי העולם ” ,תוך התעלמות מכל השאר, זוהי אשליה.
העולם איננו חד-ממדי, גם אם מדינה אחת הגיעה בו לעליונות צבאית מרשימה. העולם הוא מקום מורכבמאוד, שבו פועלים כוחות ללא-ספור, ושבו שום דבר אינו קופא במקומו. ” הכל זורם, ” כדברי היווניהקדום.
כפרפראזה לדברי האמלט: יש יותר דברים בשמיים ועלי אדמות, אריק, מכפי שאתה חולם עליהםבהשקפת-עולמך!
השקפת-עולמו של שרון, הנראית כל-כך ריאליסטית, היא הכי-הכי לא-ריאליסטית. זוהי השקפההמובילה לאסון.
ולדוב ווייסגלס שחשף אותה לעיני כל, יהיו מניעיו אשר יהיו, תודה רבה.