ראש-ממשלה מנהל מלחמה. הרוב העצום של הציבור מתנגד למלחמה.רוב הציבור בוחר בראש-הממשלה.מצב אבסורדי זה היה בספרד. הוא מזכיר מאוד את המצב בישראל.אך הדמיון הסתיים.
הציבור הספרדי זרק את ראש-ממשלתו החוצה. הציבור הישראליממשיך לתמוך בראש-ממשלתו.הספרדים חושבים, לתומם, שאם ראש-ממשלה עושה את ההפך ממהשרוצה רוב הציבור, צריכים להעיף אותו. הם חושבים שזוהי דמוקרטיה.בישראל, להבדיל, דבר כזה פשוט לא עולה על הדעת. וזה לא ההבדל היחידי.מה שעזר לספרדים להגיע למסקנה זו היה, כמובן, הפיגוע הגדול במדריד.התגובה הספרדית הייתה שונה מאוד מהתגובה הישראלית המקובלת.
אחרי הפיגוע, הספרדים שאלו את עצמם: מדוע הם עשו זאת? מה גורם לטרורהרצחני כלפינו? והם הגיעו לתשובה ההגיונית: מדיניות ראש-הממשלה הביאהעלינו את הצרה הזאת. מסקנה: בואו ניקח לנו ראש-ממשלה אחר.בישראל, שאלה כזאת כלל אינה יכולה להישאל. מה הביא עלינו את הטרור?איזה מין שאלה היא זאת? הסיבה לטרור היא האופי הרצחני של “המחבלים”.הטרור הוא גזרה מן השמיים. זה בכלל-בכלל לא קשור במה שעושהראש-הממשלה שלנו. כאשר אצלנו יש פיגוע, ההיגיון מתאדה. במקום לשאולשאלות ולחשוב, צועקים “מוות לערבים!” תובעים נקמה נוטפת-דם ומתלכדיםמסביב לראש-הממשלה.
ועוד הבדל: הספרדים גם התרגזו. ראש-הממשלה שיקר להם. הוא ניצל אתהפיגוע לצורכי בחירות. כאשר ראש-הממשלה כבר ידע שאת הפיגוע ביצעוקנאים מוסלמיים, הוא קבע פומבית שהמחתרת הבאסקית היא שחוללה את הזוועה.כך קיווה לזכות בקולות הספרדים, המתנגדים להקמת מדינה באסקית עצמאית.אבל הספרדים הבינו שזהו שקר, וזה לא מצא חן בעיניהם. ראש-הממשלה משקרלנו? יאללה, החוצה. בישראל, כאשר ראש-הממשלה משקר, הציבור מושך בכתפיו.מה, ראש-הממשלה שוב משקר? אז מה? הרי הוא תמיד משקר! אין ממה להתרגש.אפשר רק לקנא בספרדים. אחרי מלחמת-אזרחים נוראה, אחרי עשרות שנים שלדיקטטורה דורסנית, למרות פילוגים פנימיים ופיגועים רבים, איזו תגובה בריאה!איזה חוסן דמוקרטי! (ומחשבה צדדית: לפני 500 וכמה שנים, הספרדים גירשומארצם חצי מיליון יהודים. כמעט כל צאצאי ה”ספרדים” האלה באו בדורותהאחרונים לישראל. רובם הגדול תומך עכשיו באריאל שרון. מדוע הם מגיביםבצורה כל-כך שונה מהספרדים עצמם?) יש עוד הבדל קטן בין ספרד וישראל, והוא,כנראה, הקובע. בשנה שעברה ביקרתי בספרד. כמה ימים לפני כן זכתה שם מפלגתושל ראש-הממשלה בניצחון מרשים בבחירות המקומיות. מפלגת האופוזיציההסוציאליסטית הייתה על הפנים. הכל דיברו עליה בזלזול, חסידיה דיברו עליה בכאב.מפלגה הרוסה. ממש עיי חורבות. יתכן שאין לה תקומה.ואז זרקה המפלגה הסוציאליסטית את הנהגתה הקשישה ובחרה במנהיג נמרץ ורענן.והאיש הזה, עם הרבה מזל, עלה עכשיו לשלטון.
כאשר נמאס לספרדים בראש-הממשלה שלהם, הם ידעו שיש אלטרנטיבה סבירה.אפשר להעיף את מפלגת-השלטון מפני שישנה מפלגה חלופית. כך נוצר המהפך.בישראל תנאים אלה אינם קיימים. גם מפלגת האופוזיציה הראשית שלנו, מפלגת העבודה,היא על הפנים. גם היא הרוסה, ממש עיי חורבות. אבל אין בה שום סימן של התאוששות. להפך.בראשה עומד אדם פאתטי, המוכן למכור את נפשו לשטן כדי לזכות במעמד של שרבממשלת-שרון. מנהיגיה הישנים – כולם כישלונות עם תעודות – מתקוטטים ביניהם עלהכיסאות ששרון יעניק להם כאשר יואיל בטובו להזמינם לממשלה.
זהו אחד מסימני-ההיכר של המציאות הישראלית: לפי כל הסקרים, חלק גדול מהציבורמואס במלחמה, במעגל-הדמים של פיגועים וחיסולים, בהתנחלויות ובמתנחלים. הציבור רוצהבפתרון ומוכן לשלם את המחיר הדרוש – סוף הכיבוש, מדינה פלסטינית, פירוק ההתנחלויות,פשרה סבירה בירושלים, חזרה לקרבת הקו הירוק. הם רוצים בהעברת המשאבים הלאומייםמהכיבוש והמלחמה לצמיחה, לחינוך ולרווחה.
אז איך מתבטא הרצון הזה במערכת הפוליטית? הוא פשוט אינו מתבטא. אין כוח פוליטי רציניהמסוגל להציג מנהיגות לאומית אלטרנטיבית לליכוד.בספרד זה היה מצב ארעי, שבא על תיקונו הטבעי. בישראל זה הפך למצב של קבע.לכן אפשר רק לקנא בספרדים. אבל אפשר גם ללמוד מהם. הכדור הפוליטי הוא עגול. הואיכול להתהפך לפתע. מה שנראה ביום מסוים כבלתי-אפשרי, יכול להיות אפשרי כעבור זמן קצר -אם יש רצון ואנשים טובים, שיתרגמו את הרצון הזה לניצחון.
אני מקווה שזה יקרה גם אצלנו. נכון, לפני כן עומדים בתור טוני בלייר וג’ורג’ בוש. צריך לקרותלהם מה שקרה לחברם הספרדי, ואני מקווה שזה אכן יקרה. אחר-כך, עם הרבה אומץ והרבהמזל, זה יקרה לאדם הרביעי בחבורה – אריאל שרון, גם הוא איש-דמים וכזבן.ובינתיים נגיד לידידינו בקצה השני של הים התיכון: כל הכבוד, אמיגוס!