התרשמותי הראשונה מאבו-מאזן הייתה שזה איש רציני, שיטתי, מופנם, קצת מרוחק,שהזכיר לי מנהל-גימנסיה. אדם שונה מאוד מערפאת, איש מוחצן, אימפולסיבי,נוטה למחוות אישיות, בעל מגע חם עם אנשים.
נפגשתי עם אבו-מאזן לפני 21 שנים. באנו בחשאי לתוניס, כדי להיפגש עם יאסר ערפאת.היינו שלושה: מתי פלד, אלוף במילואים ומהדמויות הבולטות בצה”ל, יעקב ארנון,מנכ”ל לשעבר של משרד-האוצר, ואני. התבקשנו לערוך תחילה שיחת-הכנה עם אבו-מאזן,כדי לגבש הצעות ממשיות, שיונחו לפני “הזקן” (ערפאת היה אז בן 54.)את שמו של אבו-מאזן שמעתי לראשונה תשע שנים לפני כן, כשפתחתי במגעים החשאייםהראשונים עם נציגי אש”ף. הם גילו לי שהנהגת פת”ח הקימה ועדה של שלושה לניהול המגעים עם ישראלים.היו אלה “שלושת האבו-אים” – אבו-עמאר (יאסר ערפאת), אבו-איאד (צלאח ח’לף) ואבו-מאזן (מחמוד עבאס).אבו-מאזן היה האחראי הישיר למגעים אלה, שהחלו ב-1974. בשלב הראשון התנהלו איתי אישית,ומאז סתיו 1976 התנהלו עם משלחות מטעם “המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני”.מצד אש”ף ניהלו את המגעים הראשונים סעיד חמאמי ועיצאם סרטאווי – ושניהם נרצחו בשל כך על-ידיאירגון-הטרור של אבו-נידאל, אויבו המושבע של ערפאת, שנתמך על-ידי עיראק.בישיבות שהיו לנו עם ערפאת ואבו-מאזן ביחד, יכולתי להתרשם גם מהמעמד היחסי שלהם באותה תקופה.את הדיונים המפורטים ניהלנו עם אבו-מאזן, שהתמצא היטב בעניינים ישראליים.אך ערפאת הוא שקיבל בסופו של דבר את ההחלטות. לא אחת היה לי הרושם שבצמרת אש”ף די שמחו אזעל נכונותו
System Message: ERROR/3 (<string>, line 20)
Unexpected indentation.
של ערפאת לקבל לבדו את ההחלטות האמיצות, המסוכנות והבלתי-פופולריות, שהובילו להסכם עם ישראל.
עכשיו יש מצב חדש. ערפאת הסכים למינוי אבו-מאזן כראש-ממשלה.(עצם העובדה שכל העולם, וגם ישראל, קיבלו בברכה “ממשלה” ו”ראש-ממשלה” פלסטיניים, הוא צעד חשובלקראת הקמתה של מדינת פלסטין. במשא-ומתן על הסכמי-אוסלו התנגדה ממשלת-ישראלבחריפות לשימוש במושגים ממלכתיים כמו “נשיא” ו”פרלמנט”.)אבו-מאזן קיבל על עצמו אחריות גדולה מאד כלפי עמו וכלפי העולם כולו. הוא נכנס למצב שהוא כמעט בלתי-אפשרי.
שרון ודובריו דורשים ממנו לשים קודם-כל קץ ל”טרור”, לחסל את “ארגוני-המחבלים”,לאסוף את נשקם ולמנוע את “ההסתה”. רק אחרי שיצליח בכך, הם אומרים, יתחיל משא-ומתן ממשי.מובן שאין מה לדבר על הקפאת ההתנחלויות בשלב זה.הציבור הפלסטיני, לעומת זאת, דורש ממנו להביא קודם-כל להוצאת צה”ל מהערים הפלסטיניות,להפסקת “החיסולים הממוקדים”, פעולות ההתנחלות, הריסת הבתים ושאר פעולות הדיכוי,ולפתיחת משא-ומתן רציני להקמת מדינה פלסטינית.זהו מעגל קסמים.
אילו היו ארצות-הברית ומדינות אירופה מתחילות מיד בהפעלת לחץ מאסיבי על שרון,בדומה ללחץ המאסיבי שהפעילו על ערפאת, ניתן היה לצאת ממעגל-קסמים זה. צה”ל היה נסוג,המצב בשטחים הכבושים היה משתנה מהקצה אל הקצה, הפלסטינים היו נושמים לרווחה, אבו-מאזן היה נראהכמי שהשיג הישג גדול כבר בראשית דרכו. ממילא היתה הפופולריות של אירגוני-ההתנגדות החמושים צונחת.גם אז לא היה אבו-מאזן יכול להעלות על דעתו לבצע מאסרים המוניים, לשבור את הארגונים ולהחרים את נשקם.אין דבר שנוא יותר על הפלסטינים מאשר מלחמת-אחים. אבל הלחץ הציבורי הפלסטיני היה מביא לפחותלהפסקת-אש יעילה. גם הארגונים הקיצוניים רגישים מאוד לדעת הקהל שלהם, ואם זה רוצה שקט – יהיה שקט.זה כבר קרה בתקופה הראשונה אחרי הסכם-אוסלו.נניח שזה יקרה. הפיגועים ייפסקו כמעט לגמרי (תמיד יהיו יחידים וקבוצות מקומיות שינסו לפעול בכל זאת).ממשלת אבו-מאזן תתפקד כראוי במרכזים הפלסטיניים. מה אז?
אחרי פירסום “מפת-הדרכים” יגיש שרון עשרות הצעות ל”תיקונים”. כבר עכשיו נוטה ה”מפה” באופן מכריע לצד שרון.בעוד שהפלסטינים כבר ויתרו באוסלו על %78 של הארץ ודורשים מדינה משלהם ב%22- הנותרים,ומצהירים על נכונותם לחיות בשלום ובדו-קיום, מדבר שרון באופן סתמי על “ויתורים כואבים”,מבלי לפרט ומבלי להתחייב לשום דבר.אם יתקבלו ה”תיקונים” של שרון, ולוא בחלקם, “מפת הדרכים” תתרוקן מרוב תוכנה. אבו-מאזן יעמוד בידיים ריקות,המשא-והמתן ידשדש במקום כמו בסיבובים קודמים. בהדרגה תגיע דעת-הקהל הפלסטינית שוב למסקנהשבלי אלימות לא יושג דבר, האירגונים יתעודדו והפיגועים הגדולים יתחדשו.שרון ובוש יאשימו, כמובן, את הפלסטינים. הם יאמרו ש”אבו-מאזן לא סיפק את הסחורה”. הפלסטינים,לעומת זאת, יאמרו שאבו-מאזן הוא אדם תמים, שנפל בפח אמריקאי-ישראלי. אבו-מאזן יתפטר, יוקרת ערפאת שוב תרקיע שחקים.
ההמשך ידוע. הפונדמנטליסטים הנוצריים והניאו-שמרנים היהודים, השולטים עכשיו בוושינגטון,
- ידרשו לתת
- לשרון יד חופשית. הפלסטינים יפתחו באינתיפאדה שלישית, קיצונית מקודמותיה. דם ואש ותימרות-עשן.
System Message: WARNING/2 (<string>, line 61)
Definition list ends without a blank line; unexpected unindent.
למשל: אמריקה לא תזלזל ב”קוורטט”. יופעל לחץ על שרון. בוש יודח בבחירות. המשא-והמתן יישא פרי.יכול לקרות גם אחרת.מחנה-השלום ינצח בישראל. המדינה הפלסטינית תקום בשלום.בארץ הקודש כבר קרו נסים יותר גדולים.אבל בינתיים, אין מה לקנא באבו-מאזן.