אהוד ברק טמן מלכודת לעצמו. ומכיוון שהוא אדם מוכשר, המלכודת היא כל-כךטובה שהוא נופל עכשיו לתוכה. בור כרה ויחפרהו.מזה חודשים רבים מפיץ ברק את המנטרה “הפכתי כל אבן בדרך לשלום.”כלומר, נתתי לפלסטינים הרבה יותר מכל ראש-ממשלה קודם. אבל ערפאתהרשע (ולחלופין: הערמומי, הנוכל, הרמאי, הטרוריסט, השקרן, המושחת,המפר כל הבטחה, שלא מקיים שום הסכם) דחה את הצעתי הנדיבה מאין-כמוה.במקום לנשק לי את שתי הידיים ולחתום על הסכם לסיום הסיכסוך ההיסטורי,הוא התחיל לירות, לפוצץ, לרצוח ולטבוח בנו.
כלפי ימין שלח ברק מסר הפוך: “לא נתתי כלום.’ כלומר: נתניהו הרכרוכי החזירלהם %19 מהגדה ואת רוב העיר חברון. אני הקשוח לא החזרתי להם אפילומטר מרובע אחד. כלום, כלום, כלום!
עכשיו מתכוון ברק לשלב את שני המסרים וללכת לבחירות כהופך-כל-האבניםשלא-החזיר-כלום.
כדי לאשש את המסר הראשון הוא שולח לערפאת שליחים מדי יום:פעם את ליפקין-שחק התמים, שאינו תופס שהוא מנוצל למען תרגיל,ואת שלמה בן-עמי, שאינו תמים כלל והממלא את התפקיד בשקיקה.(עמי איילון ההגון, שגם אותו ביקש ברק להיפגש עם ערפאת,עיין בתיקים של ברק וסירב לנסוע.) ברק יודע, על פי הסקרים, שרוב הציבור רוצהבשלום, והוא אומר לו: תראו, אפילו בעיצומה של מערכת הבחירות,ואפילו כשערפאת הרשע ממשיך לטבוח בנו, אני ממשיך להפוך את כל האבנים.כזה אני, רודף-שלום מושבע. אבל מה, זה לא הולך.
ואילו ימינה הוא משדר בו-זמנית: סתאאאאם! א-פייג אני נותן להם!” הוא ממשיךלהרחיב את ההתנחלויות בקצב חסר-תקדים ו”לחסל” בסיטונות את פעיליהמאבק הפלסטיני, בנוסח כיתות-המוות של פינושה.זה נראה אולי מתוחכם. אבל בפועל זה מבטיח את תבוסת ברק בבחירות.ולא חשוב מי יעמוד נגדו.
הסיבה היא פשוטה: השמאל האמיתי יודע שהמסר הימני של ברק נכון, וכי אכןלא החזיר אפילו מילימטר אחד. לכן לא יצביע בעדו. ואילו הימין מאמין דווקאלמסר השמאלי של ברק, על כך שהוא הציע לפלסטינים הצעה נדיבה מאין כמוה,המספקת את כל דרישותיהם, אבל הם סירבו ופתחו באש. משמע, הפלסטיניםבכלל לא רוצים בשלום, הם בסך-הכל רוצים להרוג יהודים, כפי שידענו תמיד.המסקנה המתבקשת: הליכוד צדק. לכן צריכים לבחור בנתניהו או בשרון.האמת היא, כמובן, שהמנטרה הראשונה שיקרית לחלוטין. ההצעות של ברקהן בלתי-קבילות בעליל. בניגוד לכזב שמפיצים מקורביו בשמאל,כאילו הציע להסתפק ב%-5 של הגדה המערבית ולהחזיר את השאר,הוא מציע לספח לישראל מיד 11% של השטח, במיסגרת “גושי התנחלויות”החותכים את הגדה לאורכה ולרוחבה. נוסף על כך, כל השטח היהודי באיזורירושלים-רבתי. חוץ מזה להחזיק זמנית ב”גב ההר” לאורך הירדן וים-המלח.רק פתי יאמין שאת השטח הזה ישראל תחזיר אי-פעם בעתיד, אחרי שהפלסטיניםכבר חתמו על הסכם-הקבע, וכל דונם עד אז יהיה מכוסה בהתנחלות.
משמע: גם בהצעתו הנדיבה ביותרת לקראת סוף המשא-והמתן, מתכוון ברקלספח 30% של הגדה. מאחר שכל השטחים הכבושים מהווים רק 22% שלפלשתינה (א”י) המנדטורית, מתכוון ברק להחזיר לפלסטינים בסך הכל 15%מהארץ (70% של 22%), וגם את אלה בצורת מובלעות המנותקות זו מזו,כשכל אחת מהן מכותרת על-ידי מתנחלים וחיילים ישראליים.
בקמפ-דייוויד חשב ברק שהפלסטינים יבלעו את הגלולה המרה, אם ימתיקאותה במלים יפות על ירושלים. הוא אכן שבר את הטאבו הישראלי ועשה שם ויתורים.אבל כשלקחו הפלסטינים זכוכית מגדלת ובחנו את ההצעה, הם נכחו לדעת שהיאבעיקר קוסמטית. הריבונית – והרי רק הריבונות קובעת – נותרה בידי ישראל.הסיכום: ברק לא הציע שום הצעה שהפלסטינים יכלו לקבלה. הפיכת-האבניםהשמאלנית היא אחיזת-עיניים. ודווקא הקריצה הימנית היא אמת לאמיתה:הוא באמת לא החזיר כלום.
בעצם אפשר להציע לחברי מרכז ליכוד דבר כזה: אם אינכם יכולים להחליט ביןנתניהו לשרון, למה שלא תקחו את אהוד ברק? הוא עושה את אותו הדבר,ובניגוד לשניים האחרים מצליח גם לאחז את עיני העולם.
הצרה של ברק היא, שאנשי הימין וגם אנשי “השמאל” המדומה מאמיניםדווקא לסיפור על הפיכת-האבנים ועל רצחנותו של ערפאת, ולכן יצביעו נגד ברק.ואילו אנשי השמאל האמיתי והבוחרים הערביים, היודעים את האמת, לא יצביעו בעדו.מרוב תיחכום ותחמנות, הוא יישאר קרח מכאן ומכאן.