אילו הייתי ציניקן, הייתי אומר שאהוד ברק ואריאל שרון תיכננו את הכל מראש.לפני חודש היה ברק פוליטיקאי פושט-רגל, בסוף דרכו. הוא איבד את הרובשלו בכנסת, שותפיו נטשו אותו, ימי ממשלתו היו ספורים, היא התקיימה רקבגלל פגרת הכנסת. הסקרים ניבאו שאם יהיו בחירות, הוא יפסיד בהן בגדול.
אריאל שרון נמצא במצב דומה. הקאריירה שלו התקרבה לסופה.היה ברור שהליכוד ידיח אותו וימליך במקומו את בנימין נתניהו, שינצח בבחירות.ואז, ראה זה פלא, הכל התהפך. ברק התחיל לדבר על “קודשי האומה”,שבגללם אינו יכול להיענות לדרישות הפלסטינים. שרון בא לתחום המיסגדיםבהר-הבית. ברק, באמצעות בן-עמי, נתן חסות לביקור ושלח 1200 שוטרים”להגן” על שרון. הביקור גרם להתפוצצות הצפויה. ליד מיסגד אל-אקצה נהרגושיבעה פלסטינים מאש השוטרים. המהומות פשטו בכל השטחים הכבושיםובישראל עצמה. אחרי מאה הרוגים, ובהם הילד שנורה בזרועות אביו בצומתנצרים וקורבנות הלינץ’ המתועב ברמאללה, נוצר סוף-סוף מצב-החירום המייוחל.ברק קרא להקמת ממשלת-חירום וכמעט כל המיפלגות עמדו בתור הכניסהלממשלתו. כלי-התיקשורת הפכו למכשירי-התעמולה שלו,רוב עצום בעם תומך בו.
בסך הכל, מהלך גאוני. גם ברק וגם שרון ניצלו מאבדון פוליטי גמור והפכובמכה אחת לגיבורי האומה.
כך הייתי אומר, אילו הייתי ציניקן. מאחר שאינני כזה, אני אומר:זה לא היה מתוכנן, אבל זה יצא בדיוק ככה.אז מה נאמר על ממשלת-החירום?
ראשית: זאת לא תהיה ממשלת-ברק, אלא ממשלת-שרון. לכל היותר:ממשלת שרק. כי בכל ממשלה שבה כיהן עד עכשיו, היה שרון הגורם הדומיננטי.כאשר היה שר-החקלאות כיסה את הארץ בהתנחלויות, המכתיבות עכשיו אתמדיניות ברק. כשר-הביטחון הכניס את בגין ללבנון. בכל תפקידיו קבע את מפתהסיפוח, שעל פיה מתנהלת המילחמה הנוכחית. הרעיון שברק ישלוט בשרון מגוחך.
שנית: מעולם לא בגד פוליטיקאי בצורה כל כך צינית בכל ההבטחות שנתן לבוחריו.בחרנו בברק כדי להיפטר מהליכוד ומפני שהבטיח לעשות שלום עם הפלסטיניםועם הסורים. השלום עם הסורים התפוצץ בגלל 10 מטרים של חוף הכינרת.השלום עם הפלסטינים התפוצץ בגלל “קודשי האומה”. גיוס בחורי-הישיבה הפךלבדיחה, והמהפכה האזרחית/חילונית צללה למצולות. אפילו הבריחה מלבנוןלא הצליחה: בגלל אי-הנכונות לוותר על שטח זעיר ליד הר-דוב ניתנה לחיזבאללההעילה להמשך בהטרדה.
שלישית: זוהי ממשלת-מילחמה. בממשלת-החירום יש רוב לאויבי הפשרה עםהפלסטינים. בעיני העולם הערבי, שמו של שרון קשור ללא-תקנה בטבח קיביאובפרשת סברה ושאתילה. כל ילד מבין שמי שמתחבק עם שרון זורק אתתהליך-השלום לפח האשפה.
המנטרה בתיקשורת היא: “ברק הלך יותר רחוק מכל ראש-ממשלה קודם.”מתי? איפה? בניגוד לנתניהו, הוא לא החזיר אף מילימטר אחד של אדמה כבושה.לדיבורים בקמפ-דייוויד על פשרה בירושלים לא היה שום כיסוי.ברגע שברק התחיל לדבר על “קודשי האומה”, הפשרה מתה.ממשלת-ברק אמנם המשיכה בשיחות-שלום והשמיעה סיסמאות-שלום רמות,אך בפועל לא הפסיקה אף לרגע אחד את המילחמה בפלסטינים בשטח.
בהתאם לנוסחת שרון, הרחיב ברק את ההתנחלויות, הקים התנחלויות חדשותבמסווה של “הרחבה”, הפקיע אדמות פלסטיניות בכל רחבי השטחים הכבושים,הרס בתים ויצר “עובדות בשטח” על-ידי סלילת “כבישים עוקפים”, שנועדו להרחיבאת “גושי-ההתנחלויות”. (אין כפר פלסטיני שלא ראה במו עיניו פעילות מילחמתיתזו בסביבתו. זה מסביר, אולי, את התפשטות העימות האלים הנוכחיבכל רחבי השטחים הכבושים.)
תוך זמן-שיא הצליח ברק להרוס את כל הישגי קודמיו, מבגין והלאה. המדינותהערביות מנתקות את יחסיהו עם ישראל, הנורמליזציה מתה, מעמד ישראלבדעת-הקהל העולמית צנח. ברק, שהתחזה כממשיכו של יצחק רבין,היה מלכתחילה ממשיכו של אריאל שרון.
בממשלת-החירום יהיה אריאל שרון הדמות הדומיננטית, כפי שהיה בכלהממשלות שבהן כיהן, ולא חשוב באיזה תפקיד. ברק יהיה לכל היותר שותף זוטר.ממשלת שרון-ברק, בקיצור שרק.
על ממשלת-החירום מתנוססת אימרתו של עמוס הנביא:”היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?”