עם מינויו של מאיר דגן לראשות המוסד, כשבוגי יעלון שר ביטחון בפועל,משלים אריאל שרון הלכה למעשה את הרכב החונטה הצבאית שלו.מרכבת האלים הרוויזיוניסטים יוצאת לסיים את מלאכת המפעל הציוני.במסווה של “מלחמה בטרור”, כשדעת הקהל העולמית עסוקה במתקפהעל עיראק, מבצעת ממשלת שרון, בשיטתיות, ביסודיות, באופן הדרגתיומחושב, את השמדתו הרוחנית, החברתית והכלכלית של העם הפלסטיני.
שרון יוצר את התנאים הגיאו-פוליטיים לקנטוניזציה של השטחים. הואמפרק לגורמים את החברה הפלסטינית ומבזר את מוקדי הכוח השלה.לא עוד חברה עם מוסדות פוליטיים ותרבותיים ששואפת לשחרור ועצמאות,אלא יחידות אדם, חמולות, קבוצות מקומיות, שמנהלות בנפרד את האזורבו הן נמצאות. עם כל אחת מקבוצות הכוח האלה, שיתוחמו בקנטונים,מתכוון שרון לנהל משא ומתן בנפרד. אפרטהייד כחול לבן.
אותה מדיניות מחילים גם על הפלסטינים שחיים בתוך ישראל. אלא שכאןהדבר נעשה בתחכום רב וב”מסגרת החוק”. במסע תעמולתי מבריק מחזירההממשלה, בעזרתה האדיבה של התקשורת, את הדימוי הדמוני של הערבי.כותרות העיתונים בשבועות האחרונים משקפות בבירור מגמה הזו.”חמולת המוות”, “משפחת הסייענים”,”חוליית הרעל”. דמות הערבי שובמפחידה, מאיימת, בוגדנית.
לאחר שדעת הקהל הוכנה כראוי, מגיע שלב יישום התוכנית בפועל: ערביםמפוטרים ממקומות עבודתם, אזרחותם נשללת, חברי הכנסת שלהם מוקעיםכבוגדים. בנוסף לכך, יהודים רבים, באופן מודע ומכוון, מחרימים עסקיםוחנויות של ערבים כדי להסב להם נזק כלכלי. מכבש הדיכוי מופעל במלואעוצמתו. הפלסטינים בישראל נדחקים לגטאות פיזיים ומנטליים. ימי הממשלהצבאי של שנות ה-50 מהדהדים שוב באוויר. בהפעלת לחץ פוליטיוכלכלי זה מקווה שרון שהפלסטינים בישראל שוב ישוועו לזכויות אזרחאלמנטריות ויזנחו את מאווייהם הלאומיים. במוקדם או במאוחר תשובאליהם רוח המרד, וסביר להניח שהיא שוב תדוכא בצורה אלימה ואכזרית.עד מתי?
הפלסטינים בשטחים ינטשו ככל הנראה את דרך פיגועי ההתאבדות,שגרמו לשלילת הלגיטימיות של מאבקם בדעת הקהל העולמית, וינהלומלחמת גרילה עיקשת בתוך השטח הכבוש. במקביל למאבקן של הקבוצותהמזוינות תנסה הנהגת האינתיפאדה לעורר מרי עממי. לא ירחק היום ובוהמוני אדם יפרו את העוצר המוטל עליהם וייצאו לרחובות להתעמת עם הטנקיםהישראלים, דבר שיגרור בעקבותיו טבח המוני.
התקשורת, שנשלטת ברובה על ידי שרון, שלא מבדילה בין פיגוע לפעולתגרילה, שמבחינתה כל התנגדות לכיבוש היא מעשה טרור, תמשיך לספקלשלטון את העילה למלחמת החורמה שלו בעם הפלסטיני שמשני צידי הקוהירוק, ותמנע את היווצרותה של אלטרנטיבה פוליטית.
וכך, כמו כתם שמתפשט באין מפריע, משתלטת החונטה של שרון על חיינו.משותקים, מבוהלים וחסרי אונים עומדים אנשי השמאל מול הנחשול השחור,מסרבים להאמין. כך היה גם בתחילתה של מלחמת לבנון. אז, תנועת המחאהגדלה ביחס ישיר למספר החיילים שנהרגו. האם יכולה שוב לצמוח משוואה כזאת?