בשנת 1949 ישבה קבוצת קצינים ירדנים וישראלים באי רודוס ושרטטהאת קווי-שביתת הנשק שיפרידו בין שתי המדינות.קווי שביתת הנשק לקחו בחשבון שיקולי ביטחון שונים, את פריסת הכוחות בפועלבתום קרבות מלחמת 1948, מיקומם של ערים וכפרים וגם את שאיפתה שלישראל להרחיב את המותניים הצרים שנקבעו בתכנית-החלוקה, שקיבלה ישראל בנובמבר 1947.קווי שביתת הנשק, באורך של 290 ק”מ נודעו מאוחר יותר בשם “הקו הירוק”.
לחצו כאן לטבלת השוואה ביטחונית בין התוואי הנוכחי לקו הירוק
בחינה של התוואי המוצע לגדר ההפרדה תצביע על נחיתות מובהקת שלהתוואי לעומת הקו הירוק, בכל פאראמטר אפשרי, למעט זה של סיפוח עוד אדמות -כלומר, שיקול אידיאולוגי.
אורכו של התוואי, הכולל את הגדר המזרחית, הוא כ-950 ק”מ, פי 3.25 מאורך הקו הירוק.
כל הדיוט בענייני ביטחון יודע שככל שגדר הפרדה ארוכה ומפותלת יותר, כן תהיה פגיעה יותר לפריצות.גדר שאורכה פי שלושה תהיה גם חדירה פי שלושה לפריצה.
מספר החיילים המוצבים לאורכה של הגדר עומד ביחס ישר לאורכה.כלומר, על התוואי המוצע ישמרו כוחות בסדר גודל של פי שלושה מהכוחותשהיו נדרשים לשמור על גדר לאורך הקו הירוק.ככל שהגדר ארוכה יותר, ועוברת בתנאי שטח קשים יותר, כן גובר הסיכוי לאתרעות שווא
וכשלים במערכות הגילוי האלקטרוניות המהוות מרכיב חשוב בגדר.התוואי המוצע עובר בתוך שטחם של כפרים פלסטיניים רבים.הדבר יגרור חיכוכים ועימותים בלתי פוסקים. כוחות צה”ל ישמשו מטרות להתקפהוייגררו לצעדים קיצוניים ואלימים נגד האוכלוסייה, כמו בעזה.על מנת לאפשר לפחות מראית עין של חיים נורמליים, תוכננו 34 שערים לאורכה של הגדר.
מבחינה ביטחונית, שערים אלה מהווים נקודות תורפה וחדירה אפשריות.התוואי הנוכחי משאיר כ-70,000 פלסטינים ממערב לגדר במיני-מכלאות משניות.
מנקודת מבט ביטחונית זהו חיסרון בולט לעומת הקו הירוק,המפריד בבירור בין אזרחי ישראל לבין פלסטינים.