קונאן דויל, הסופר הסקוטי שיצר את הבלש המהולל שרלוק הולמס, היה קורא לסיפור על פרשה זו “המקרה המוזר של בשאר”. וזה באמת סיפור מוזר. הוא נוגע למעשהו המנוול של בשאר אל-אסד, הרודן הסורי, שהפגיז את בני עמו בגז-העצבים סארין, גז הגורם למוות ביסורים. כמו כל האנשים בעולם, שמעתי על כך שעות מעטות בלבד אחרי שזה … Read more
כאשר אנגלי או אמריקאי מדבר על “מילה של ארבע אותיות”, הוא מתכוון למילה גסה, המתארת את האקט המיני. זוהי מילה שאסור להגיד אותה בחברה הגונה. גם בישראל יש מילה כזאת. מילה של ארבע אותיות. הס מלהזכיר. המילה הזאת היא “שלום”. זה שנים שהיא נעלמה משפת-הדיבור. כל פוליטיקאי יודע שהיא סם-מוות. כל אזרח יודע שזוהי מילה … Read more
כשהייתי צעיר, נפוצה אצלנו בדיחה: “אין כמוך – וטוב שאין!” הבדיחה הזאת מתאימה עכשיו לדונלד טראמפ. הוא יחיד במינו. וזה טוב. אך האם הוא באמת מיוחד במינו? האם אין דומה לו בעולם, או לפחות במערב? האופי של טראמפ באמת מיוחד. קשה לתאר ארץ מערבית אחרת שהייתה בוחרת באיש כזה כמנהיגה הבכיר. אך מעבר לאופי האישי … Read more
בהילולה של הימים האחרונים לרגל מלאת 50 שנה ל”איחוד” ירושלים, הוזכר באחד המאמרים שאפילו “פעיל-השלום אורי אבנרי” הצביע בכנסת בעד איחוד העיר. זה נכון. ניסיתי להסביר את הנסיבות באוטוביוגרפיה שלי, “אופטימי” (כרך ב’), אך לצערי לא כל הציבור קרא את הספר. לכן אנסה עוד פעם להסביר את ההצבעה המוזרה ההיא. להסביר, ולא לתרץ. ביום שלישי, … Read more
לפני ימים אחדים זכתה אישה פלסטינית אלמונית בכבוד בלתי-רגיל: מאמר שלה פורסם בראש העמוד הראשון של העיתון המכובד ביותר בעולם:”ניו-יורק טיימס” (28.5). המערכת הגדירה את הכותבת, דיאנה בוטו, במלים הבאות: “עורכת-דין ויועצת לשעבר לצוות המשא-והמתן של אש”ף”. היכרתי את דיאנה בוטו כאשר הופיעה לראשונה על הבמה הפלסטינית בשנת 2000, בראשית האינתיפאדה השניה. היא נולדה בקנדה, … Read more
תודה לאל על חסדים קטנים ועל אורן חזן. אלמלא הוא, הביקור היה משעמם. שרי ישראל הסתדרו בשורה לרגל כבש המטוס כדי לקבל את פניו של דונלד טראמפ. היה חם מאוד. לא היה צל. הגברים התבקשו ללבוש חליפות כהות. ממש נורא. רבים מן השרים לא רצו לבוא, אבל ראש-הממשלה הכריח אותם באיומים. ראו זה פלא – … Read more
כאשר נבחרתי בפעם הראשונה לכנסת, נדהמתי מהרמה הנמוכה של הדיונים. הנאומים היו מלאים בקלישאות שטחיות ובסיסמאות חלולות. התוכן האינטלקטואלי שאף לאפס. זה היה לפני 52 שנים. בין חברי הכנסת היו דויד בן-גוריון, מנחם בגין, מאיר יערי, משה סנה ודומיהם. כשאני מסתכל חזרה, אותה כנסת נראית לי כאולימפוס, בהשוואה להרכב הנוכחי של הפרלמנט הישראלי. בכנסת של … Read more
הקואליציה הנוכחית מורכבת מ-67 חברי-כנסת. כל אחד מהם רוצה להיבחר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כדי להיבחר שוב, עליו למשוך את תשומת-לב הציבור. איך? הדרך הפשוטה ביותר היא להגיש הצעת-חוק חדשה. עדיף שזו תהיה הצעה מזעזעת. כל-כך מזעזעת, שהתקשורת לא תוכל להתעלם ממנה. כך נוצרת תחרות טבעית. כדי למשוך תשומת-לב, כל הצעת-חוק חדשה צריכה … Read more
אני זוכר את ימי-העצמאות הראשונים אחרי קום המדינה. בארץ שררה שמחה ספונטנית, היינו כולנו ברחוב, הצהלה הייתה אמיתית. זה היה מזמן. השנה יום-העצמאות לא היה שמח במיוחד. השנה זה היה יום מדוכדך, כמעט עצוב. מעט מאוד דגלים. ותיקים הרגישו ש”זאת כבר לא המדינה שלנו”, ש”הם גנבו לנו את המדינה”. “הם” – הימניים. יתכן שאחת הסיבות … Read more
אנחה עמוקה של הקלה. אנחה מעומק הלב. כאשר הייתי בן 10 ברחה משפחתי מגרמניה הנאצית. חששנו שהגסטאפו רודף אחרינו. ככל שהתקרבנו לגבול הצרפתי, כן גבר הפחד שלנו. כאשר עלתה הרכבת שבה נסענו על הגשר המפריד בין גרמניה לצרפת, פלטנו אנחת-הקלה עמוקה. השבוע פלטנו כמעט את אותה האנחה. צרפת שלחה שוב מסר של חרות. עימנואל מקרון … Read more