היסטוריה של טימטום

אני מרוגז. ויש לי סיבה טובה להיות מרוגז. עמדתי לכתוב מאמר על נושא שחשבתי עליו זה זמן רב. השבוע פתחתי את עמודי העיתון “ניו-יורק טיימס”, ומה אני רואה? את המאמר שלי, זה שעדיין לא כתבתי אותו, מופיע בעמודי-הדיעות של העתון, במלואו, טענה אחרי טענה. איך זה יכול להיות? יש לי רק הסבר אחד: המחבר – … Read more

שני ידידים

בימים האחרונים פגשתי שני ידידים: יאסר ערפאת ויצחק רבין. יתכן שהמונח “ידידים” מוגזם במקצת. אמנם, ערפאת קרא לי “ידיד” במסר מוקלט ליום-הולדתי ה-70, אבל רבין לא קרא לאיש “ידיד”. זה לא היה באופיו. אני שמח שהיכרתי את שניהם מקרוב. בלעדיהם היו קורות חיי עניים יותר. אינני חושב שהיכרתי אי-פעם שני אנשים שונים כל-כך זה מזה. … Read more

מי מפחד מהפצצה האיראנית?

אני שונא אמיתות מובנות-מאליהן. ערכים יכולים להיות מובנים מאליהם. אמירות פוליטיות לעולם אינן מובנות מאליהן. כשאני שומע אמירה פוליטית מובנת מאליה, אני מתחיל לפקפק. האמת הפוליטית הכי מובנת מאליה ברגע זה נוגעת לאיראן. איראן היא אויבת-מוות שלנו. איראן רוצה להשמיד אותנו. עלינו להשמיד את היכולות שלה לפני כן. מכיוון שזה מובן מאליו, ההסכם שנכרת בין … Read more

מלפפונים חמוצים

הללויה! סוף-סוף מצאתי נקודה אחת שבה אני מסכים עם בנימין נתניהו. באמת. ביום השני השבוע התכנסה הכנסת למושב החורף שלה, אחרי הפסקה ארוכה ומבורכת (הלוואי והייתה ארוכה יותר). בהזדמנויות האלה, נשיא-המדינה וראש-הממשלה מוזמנים לשאת דברים. הנאומים אמורים להיות חגיגיים, סלט של מליצות ריקות. איש אינו מקשיב. לא הפעם. כשהוא יושב לצד יו”ר הכנסת, נשא נשיא … Read more

התחלה חדשה

באחד הימים הרגישה מפלגת-העבודה שהיא זקוקה למנהיג חדש. זה קורה למפלגה זו כל שנתיים-שלוש. מצבה בכי רע. היא דומה יותר לגווייה פוליטית מאשר לגוף חי. דרוש לה מנהיג חדש, כריזמטי. נמרץ, נלהב. אז היא מצאה את אבי גבאי. למה דווקא הוא? לך תדע. לגבאי אין תכונות בולטות הנחוצות למנהיג פוליטי. שום כריזמה. שום מרץ מיוחד. … Read more

הבעיה הנוראית

זאב בנימין בגין, בנו של מנחם בגין, הוא אדם נחמד מאוד. אי-אפשר שלא לחבב אותו. הוא אדם מחונך היטב, בעל נימוסים וצנוע. אדם מהסוג שהיית רוצה שיהיה ידידך. למרבה הצער, הדיעות שלו חביבות פחות. הוא קיצוני אף מאביו. האב, מנחם בגין, אחרי שהנהיג את אצ”ל, ישב עם אנוור אל-סאדאת ועשה שלום. זאב בגין קרוב יותר … Read more

יופי של היפרדות

תסריט דמיוני: תנועה חדשה של מזרחים קמה בישראל. התנועה מכריזה שכל הארגונים הקיימים של המזרחים מזויפים. שכולם משמשים כמכשירים בידי האליטה האשכנזית לשם המשך דיכוי המזרחים. שמפלגת ש”ס היא בדיחה עגומה, בייחוד מאז מותו של הרב עובדיה יוסף, שהיה מנהיג מזרחי אמיתי. התנועה אומרת שהליכוד הוא המכשיר הערמומי ביותר לשיעבוד המזרחיים. השלטון האינסופי של בנימין … Read more

סיפור של שני סיפורים

זהו הסיפור: אדם ערבי מגיע ב-7 בבוקר לעבודה בהתנחלות הר-אדר, שמעבר לקו הירוק (אך קרובה לאבו-גוש הישראלית). האיש הוא “ערבי טוב”. ערבי טוב עם תעודות. הוא תושב הכפר הערבי הסמוך בית-סוריכ, והוא קיבל רשיון לעבודה בהר-אדר מפני שהוא מתאים לכל הקריטריונים. הוא בן 37, נשוי ואב לארבעה ילדים. תושבי הר-אדר מכירים אותו, מכיוון שהוא מנקה … Read more

תודה, סמוטריץ’!

אני חייב תודה לבצלאל סמוטריץ’. כן, כן, לסמוטריץ’ איש הימין הקיצוני, לסמוטריץ’ הפאשיסט. לא מזמן נאם סמוטריץ’ לפני מעריציו. הוא התכוון שהנאום הזה יהיה אירוע לאומי, דף חדש בהיסטוריה של עם-ישראל. בנאום היסטורי זה הוא נתן לי מקום של כבוד. סמוטריץ’ אמר שאורי אבנרי וקומץ קטן של תומכים יצרו את האידיאולוגיה של “שתי מדינות לשני … Read more

להתייאש מן היאוש

האופטימיות שלי לגבי עתיד ישראל מעצבנת הרבה אנשים. איך אני יכול להיות אופטימי כאשר קורה כאן מה שקורה מדי יום ביומו? הסיפוח-למעשה של השטחים הכבושים, היחס לערבים, העצמת ההתנחלויות! אך האופטימיות היא מצב נפשי. היא אינה נסוגה מול הרע. להיפך, היא לוחמת ברע. אפשר להילחם ברע רק אם מאמינים ביכולת לנצח. אחדים מידידיי מאמינים שהמלחמה … Read more