באחד מפרקי הסדרה הבריטית המעולה “יס, מיניסטר!”, לימד המנכ”ל סר האמפריאת השר שלו איך להשתמש בוועדות-החקירה:לוקחים שופט מכובד בדימוס, כסיל עם תעודות, וממנים אותו כיו”ר ועדת-חקירה,תמורת שכר הגון. עוזרים לו להגיע בעצמו למסקנות המבוקשות, מזינים אותו בנתוניםמתאימים ורומזים לו על תואר של לורד. ההמשך ידוע מראש.
כרגע פועלות במקביל ובנפרד שלוש ועדות-חקירה – אחת בארצות-הברית, אחתבבריטניה ואחת בישראל. כל השלוש אמורות לגלות מדוע סיפקה קהילת-המודיעיןלממשלה ידע כוזב על הימצאות נשק להשמדה המונית בידי סדאם חוסיין.שלוש ועדות, שלוש פארסות.
הוועדות אינן דרושות, כמובן, לבירור האמת. הן דרושות לטיוח. כדי להבין מה קרהאין צורך בשופט מכובד, לורד, סנטור-לשעבר או מוסדניק שיצא מכלל שימוש.די בשכל בריא.ברור שמי שמרכיב ועדת-חקירה קובע מראש את התוצאה. כשלוקחים אנשי-ממסדכדי לחקור את הממסד, המסקנה תהיה שהממסד בסדר גמור.
בישראל, למשל, הייתה לנו ועדת אגרנט. לקחו שופט עליון מכובד, שמו אותו בראשועדה והטילו עליה לחקור מי אשם במחדלי מלחמת יום-כיפור. הגבילו את החקירהמראש לימים הראשונים של המלחמה, כדי שלא יחקרו מה קדם לזה (החלטותהממשלה). התוצאה: ראש-הממשלה (גולדה מאיר) ושר-הביטחון (משה דיין) יצאצחים כשלג, כל האשמה הוטלה על כמה קציני-צבא.(המסקנות היו כל-כך שערורייתיות עד שהציבור התקומם נגדן כאיש אחד. מסקנותהוועדה נזרקו לפח-האשפה, גולדה ודיין נאלצו להתפטר.)
בבריטניה השיטה של סר האמפרי עדיין פועלת היטב. באחרונה לקחו שופט מכובדוכו’ וכו’, הטילו עליו לקבוע אם ראש-הממשלה סילף דו”חות מודיעין כדי לגרור אתהמדינה למלחמה. השופט הנכבד פסק, כמובן, שראש-הממשלה היה בסדר גמור,ושהתקשורת העוינת (במקרה זה: הבי-בי-סי) אשמה בכל.
בבריטניה, שלא כמו בישראל, כאשר שופט עליון פוסק, הכל קמים על הרגלייםושרים “אל נצור את המלכה”. אמנם, כמה צעירים חבשו פיאות של שופטים ושפכוטיח על מעון ראש-הממשלה, כדי לרמוז שמסקנות הלורד-השופט היו מלאכת טיוח.תגמור ראשונה. אחריה תבוא הוועדה הבריטית החדשה (האמורה לחקור רק אתקהילת-המודיעין, אחרי שהשופט-הלורד חקר את החלטות הדרג המדיני). בסוף,ורק אחרי הבחירות, אמורה הוועדה האמריקאית לפרסם את מסקנותיה. כל שלושהוועדות דומות זו לזו להפליא: הן מונו על-ידי המנהיגים הפוליטיים, שאסרו עליהןלחקור את מעשי הדרג המדיני וציוו לחקור רק את טיב המידע שמסרו מוסדות-המודיעיןלממשלות.
הנשיא ג’ורג’ בוש גרר את ארצות-הברית למלחמה בטענה שיש בידי סדאם נשק-להשמדה-המונית המאיים על ביטחון ארצות-הברית. סדאם התכוון למסור את הנשק הרצחנילטרוריסטים של אל-קאעידה, שיפעילו אותו בערי ארצות-הברית ויהרגו מאות אלפים,אם לא מיליונים.
ראש-הממשלה טוני בלייר הודיע לעמו שסדאם יכול להפעיל את נשק-ההשמדה נגד עריבריטניה תוך 45 דקות (לא 40, לא 50, אלא בדיוק 45 דקות).בישראל חילקה ממשלת שרון מסיכות-גאז לכל האוכלוסייה ויצרה פאניקה המונית,בטענה שסדאם ישגר לעברנו טילים בעלי ראשי-חץ כימיים.ובכן, האמריקאים והבריטים כבשו את עיראק ולא נמצא שם שום נשק-להשמדה-המונית.לא כימי, לא ביולוגי, לא גרעיני. לא כלום.
אז איך כשלו כל שירותי-המודיעין המהוללים האלה? איך סיפקו למנהיגיהם הפוליטייםמידע כוזב וגרמו לבוש, בלייר ושות’ לפתוח במלחמה, שבה נחרבה מדינה ונהרגו(וממשיכים להיהרג) בני-אדם רבים?השכל הישר יענה: בוש ובלייר “רומו”, מפני שרצו להיות מרומים. בוש והניאו-שמרנים ששלטובוושינגטון החליטו מלכתחילה לתקוף את עיראק, בעיקר כדי להשתלט על משק הנפט, וסיפורי-הסבתא על הנשק-להשמדה-המונית נועדו רק לספק אמתלה שתפחיד את ההמונים.האם המנהיגים תבעו ממוסדות-המודיעין במפורש לספק להם דו”חות שקריים? חס וחלילה.כל ועדות-החקירה יקבעו שלא היה כדבר הזה. ובצדק. המנהיגים לא דרשו זאת, מפני שלא היהכל צורך לדרוש. מנהלי מוסדות המודיעין בארצות-הברית, בבריטניה ובישראל ידעו היטב מהמצפים מהם, והם סיפקו את הסחורה. הם ידעו באיזה צד של פרוסת-הלחם מרוחה החמאה.האם אנשי-המודיעין זייפו לשם כך את הנתונים שלהם? לא היה צורך. המודיעין אוסף כמויותאדירות של חומר. מן הערימה האדירה הזאת הוא אמור לשלוף את החומר שנראה לו מוסמך.והנה, באורח פלא, החומר המוסמך הוא תמיד החומר המתאים לשליטים הפוליטיים.
מרכז הכובד של כל סוכנות-מודיעין אינו איסוף החומר עצמו, אלא מלאכת ההערכה.איך מרכיבים מאבני המוזאיקה את התמונה הסופית? זהו עניין של שיקול-דעת ואינטואיציה,הכפופים ל”קונספציה”. זוהי התבנית המחשבתית הפועלת בראשם של ראשי-המודיעין.ומכיוון שראשי-המודיעין ממונים על-ידי השליטים הפוליטיים, אין פלא שהקונספציה שלהםמתאימה כמעט תמיד לקונספציה של השליטים.
אני מנבא שכל שלוש ועדות-החקירה, כל אחת בארצה, תקבענה (א) שהמנהיגים הפוליטיים לאדרשו מאנשי-המודיעין לזייף את המסקנות ולא הפעילו עליהם השפעה או לחץ, (ב) שאנשי-המודיעין פעלו ביושר וסיפקו את ההערכה המודיעינית לפי מיטב הבנתם ומצפונם, (ג) שכולם פעלועל פי מיטב המידע שהיה מונח לפניהם, ו(ד) שהיה כשל מקצועי מצער. (ועל דרך ההגזמה:שהש”ג בשער מפקדת המודיעין הוא האשם.)אף אחת משלוש הוועדות לא תגיד את המובן מאליו: המודיעין כפוף לנשיא (בארצות-הברית)ולראשי-הממשלות (בבריטניה ובישראל). הם הנושאים באחריות. הם הממנים את ראשי המודיעיןואמורים לפקח עליהם. לכן, מול כשל מודיעיני קולוסאלי כזה, על שלושתם להתפטר.זה לא ייאמר ולא יקרה.
אם כל האשמה לכישלון תוטל על אנשי המודיעין, כדאי לעמוד על טיבם. בכל העולם הם זוכיםלהערצה. המסתוריות העוטפת אותם יצרה פולחן כמעט-דתי. להקה שלמה של סופרים ועיתונאיםמתפרנסת ממנו. איש-המודיעין המצטייר בספרות זו הוא אדם-עליון מסוגו של סמיילי, הגיבור שלהסופר ג’ון לה-קרה. איש מבריק, בעל אינטליגנציה גאונית, קר-מזג, מתוחכם, הטווה את קורי-העכביששלו בסבלנות עילאית.
למרבה הצער, איש כזה אינו קיים. כמו שאומרים באנגלית: האינטליגנציה ושרות האינטליג’נס(מודיעין) לא הולכים ביחד.איך אני יודע? יש כמה מבחנים פשוטים, שאדם הגיוני יכול להשתמש בהם.מבחן ראשון: האיכות האנושית. כל אנשי המודיעין יוצאים אי-פעם לגמלאות, ואז רואים אותם כמושהם, בלי צנזורה ובלי מעטה המסתוריות. ומה רואים? יש ביניהם כמה אנשים אינטליגנטיים.יש ביניהם לא-מעט כסילים גמורים. אבל רובם המכריע הם אנשים ממוצעים, רדודים למדי, בעלידעות קונפורמיסטיות להחריד. לא היינו סומכים על שכמותם כיועצי-השקעות שלנו. זה די מדהיםומחריד שאנשים אלה קבעו גורלות של עמים.
בישראל זה בולט במיוחד, מפני שאנשי-מודיעין בדימוס מבוקשים כפרשנים פוליטיים בכל כלי-התקשורת.מסתבר שמנת-המשכל הממוצעת שלהם אינה עולה על הממוצע בכנסת. ומכיוון שאין להניח שהיו לפני כןגאונים, ורק ביום פרישתם פגע תהליך נוירולוגי מסתורי ביכולתם השכלית, אין מנוס מהמסקנה שגם קודםלכן הם היו בינוניים-מינוס.במנגנון שבו שולטים אנשים כאלה, גם אדם אינטליגנטי נטמע. הוא מתאים את עצמו כדי לשרוד.
מבחן שני: התוצאות. כבר נמאס להזכיר את הפאשלות הקלאסיות של המודיעין במלחמת-העולם השניה.הרוסים הופתעו על-ידי הפלישה הגרמנית לארצם, האמריקאים על-ידי הפצצת פרל-הארבור. המודיעיןהאמריקאי הופתע לחלוטין על-ידי קריסת ברית-המועצות. המודיעין האמריקאי והישראלי הופתעו לגמריעל-ידי מהפכת חומייני באיראן. המודיעין הישראלי הופתע על-ידי ריכוז הצבא המצרי בסיני ב-1967,על-ידי ההתקפה המצרית-סורית ב-1973, על-ידי עליית החיזבאללה בדרום-לבנון, על-ידי האינתיפאדההראשונה והשניה ועל-ידי רצח רבין. המודיעין האמריקאי לא חלם על הפצצת המגדלים-התאומים.
הרשימה ארוכה.
למוסדות המודיעין של ארצות-הברית, בריטניה וישראל לא היה אף מושג קלוש על המתרחש בעיראק שלסדאם, ואם יש או אין לו נשק כזה או אחר. הם ניחשו. ואם כבר מנחשים, כדאי לנחש מה שהשלטוןרוצה לשמוע.
“האם יש לסדאם נשק-להשמדה-המונית?”
“יס, פריים מיניסטר!”