נגד טיפשות אין חוק בינלאומי. לכן אין חשש שכרמי גילון יישפט בעוון זה.מעשי-האיוולת של השגריר-בדרך (בדרך חזרה) מתחילים בעצם הסכמתולהתמנות לתפקיד השגריר בדנמרק. דנמרק היא ארץ רגישה במיוחד.משום מה אין הדנים אוהבים עינויים, וגם לא את המענים. אדם שעמד בראש השב”כבשעה שהגוף הזה עינה בסיטונות, בסמכות וברשות, מה לו במדינה זו דווקא?למה שלא יהיה שגריר בגואטמלה או בקונגו?
אפשר לנסח זאת כך: מוקדם בחייו צריך אדם להחליט מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול.הוא יכול להיות שב”כניק והוא יכול להיות שגריר בדנמרק. הוא לא יכול להיות גם זה וגם זה.אבל גילון לקח את המינוי. זאת היתה השטות מס’ 1. היא כאין ואפס לעומת השטות מס’ 2:אחרי שכבר התעורר הרעש בדנמרק, הלך גילון להסביר לדנים המטומטמים שלא לא זהבלבד שהיה חשוב נורא לענות את הפלסטינים, אלא גם שהשב”כ צריך לחזור לשיטותאלה בעתיד (כאילו אינו נוהג כך בהווה). כתוצאה מכך קמה זעקה איומה, שהכריחה אתממשלת דנמרק לשקול את האפשרות לאסור את הוד מעלתו השגריר עם בואו.הדבר הדיפלומטי היחידי שנותר לשגריר לעשות עכשיו הוא לשבור רגל דיפלומטית,כך שיהיה נאלץ למרבה הצער לוותר על המינוי. אם לא יעשה זאת מרצון,יש להשתמש נגדו בלחץ פיסי מתון.
יש לפרשה זו היבט שכדאי לתת עליו את הדעת. למחרת מילחמת ששת-הימים ניבאישעיהו הנביא (ליבוביץ) שהכיבוש יהפוך אותנו לעם של מעבידים ושב”כניקים. נבואה זוהתקיימה במלואה. במדינות אחרות פועלים אנשי שרות-הביטחון באפלה. גם כשהם יוצאיםלגימלאות, הם שותקים. ואילו אצלנו הם נבחרים לכנסת, מופיעים בטורי הרכילות, מככביםבמסיבות חברתיות, מפארים בנוכחותם כל טוק-שואו המכבד את עצמו, מפרסמיםדברי-פרשנות וזיכרונות בכלי-התקשורת. עכשיו הם גם נשלחים לכהן כשגרירים,לתיפארת מדינת-ישראל.
ושימעון פרס, השר האחראי, הוסיף חטא על פשע כאשר הכריז שגילון, הפטריוט הדגול,פעל על פי חוקי ישראל ורק מילא פקודות. זה אומר לדנים שמשהו רקוב בממלכת ישראל.”רק מילאתי פקודות” הוא פסוק מחריד לבעלי-זיכרון. הדנים, מסתבר, זוכרים.יש לקוות שפרשת גילון תשים קץ למינויים כאלה. מעתה תהיה הסיסמה: שב”כניק, שב בבית!במקביל לפרשת גילון מתפתחת בבלגיה פרשת שרון. גם לה יש היבטים מרחיקי-לכת.
זה התחיל כבר לפני כמה שנים, אף שאיש לא שם אז לב לזה. עמוס ירון, מכוכבי פרשת צברהושתילה, נשלח לכהן כנספח צבאי בארצות-הברית וקנדה. בשעת מעשה היה הגנרל ירוןהמפקד באיזור ביירות. מגג מיפקדתו של ירון ניצח אלי חבייקה, מפקד הפלנגות, על הטבח.קציניו של ירון שמעו ודיווחו. אחרי המילחמה הודה ירון – ייאמר הדבר לזכותו – ש”קהו חושינו”.
כהונת ירון בארצות-הברית לא עוררה בעיה. אבל בקנדה הוא נתקל במחסום. הקנדים פשוטלא רצו לראות את פרצופו. הוא נהג בזהירות, וכך נמנעה שערוריה. עכשיו הוא מכהן בתפקידמנכ”ל מישרד-הביטחון.
הבוס שלו, אריאל שרון, לא הודה מעולם בקהות חושים. גם עכשיו, כאשר נפתחו נגדו בבלגיהתהליכים על חלקו בפרשת צברה ושתילה, הוא צדיק גמור. “זה לא עניין אישי,” הודיע לעיתונאים,”זה עניין של מדינת ישראל.” (“זה לא עניין אישי” הוא הפסוק הכי אהוב על שרון.)לא עניין אישי? עניין של מדינת-ישראל? מצטער מאוד, אנחנו אזרחי מדינת-ישראל וזה לאעניין שלנו. לא אנחנו לקחנו כנופיה של רוצחים עם קבלות, שכבר ערכו מעשי-טבח בחצי תריסרמחנות פלסטיניים, והכנסנו אותם למחנות צברה ושתילה. לא אנחנו סיפקנו להם תאורת-לילהוטרקטורים כדי לכסות את הגוויות. אם יש כאן פשע-מילחמה, זה עניין פרטי לגמרי של מרשרון וחבורת עוזריו.
אני מתנגד לכך שהמנגנון המישפטי של מדינת-ישראל, ובראשו היועץ הרופס והמתרפס,יתגייס בשמי ועל חשבוני למשימת ההגנה על שרון.לכל הפרשות האלה יש רקע משותף: משהו השתנה בעולם. וככל שהדבר ייקלט בישראלמוקדם יותר, כן ייטב להרבה אנשים, חיילים ואזרחים.בראשית המאה החדשה התעוררה האנושות, סוף סוף, לטיפול אמיתי בפישעי-מילחמה,המכה הגדולה של המאה ה-20. בית-המישפט הבינלאומי לפישעי מילחמה יוצא לדרך,ובארצות שונות גברה ההכרה שדין פושעי-מילחמה כדין שודדי-הים בתקופות קודמות:כל מדינה חייבת ללכוד, לשפוט ולהעניש אותם.
זוהי תנועה שתלך ותגבר. בלגיה היא רק החלוצה. דנמרק הקטנה תשמש דוגמהלארצות-תרבות אחרות. מקופנהגן תצא תורה, ודבר האנושות מבריסל. אירופה, אולי דווקאבגלל עברה החשוך בתחום זה, מובילה את התהליך.
כל שר, חבר-כנסת, רב-אלוף וטוראי צריך עכשיו לחרוט זאת על לוח-ליבו: אתה אחראי באופןאישי לכל מעשה-זוועה שאתה נותן לו יד. לא תוכל עוד להתחבא אחרי “קיבלתי פקודה”ו”מילאתי רק הוראות”. מישהו עלול לתפוס אותך במועדון-לילה בפאריס או בין הרי נפאל.לא מכבר ניסח “גוש שלום” תשדיר-שרות לחיילים, המעמיד אותם על הסכנה הזאת.”קול ישראל” סירב לשדרו. יתכן שהדברים יגיעו לבג”ץ. אבל אילו הייתי עכשיו חייל במילואים,הייתי מקים עוד עמותה של חפ”שים (חיילים פשוטים), והפעם נגד מילוי פקודות בלתי-חוקיות.
השופט בנימין הלוי דיבר בפרשת כפר-קאסם על “הדגל השחור” המתנופף מעל לפקודותהבלתי-חוקיות, שחייל חייב לסרב למלא אותם. הוא התכוון לדגל לאומי, עכשיו הוא הפך לדגלבינלאומי. על הרבה פקודות, הניתנות מדי יום בשטחים הכבושים, מתנופף הדגל הזה.השר אפריים סנה היה הראשון שהטיח בפני שרון: “אתה לא תגרור אותי איתך להאג!”בעיר האג יושב, כידוע, בית-המישפט הבינלאומי לפישעי מילחמה. אילו הייתי אלוף בצה”ל,הייתי אומר זאת לשאול מופז.
החל מישחק חדש. הכללים השתנו. והעולם אומר לנו: ראו, הוזהרתם!