בחודש מאי 1291, לפני 710 שנים בדיוק, נזרקו אחרוני הצלבניםמן המזח בעכו לתוך הים. יצחק שמיר יכול היה לומר: “המוסלמים אותםהמוסלמים, הצלבנים אותם הצלבנים והים אותו הים.”
בין אחרוני הצלבנים היו צברים דור שמיני, כי נוכחות הצלבנים בארץנמשכה כמעט 200 שנה. היו סיבות רבות לקריסת הממלכה. אחת החשובותשבהן היתה בעיית העולים החדשים.
אנשי מסע-הצלב הראשון היו הרפתקנים אחוזי קנאות דתית, והם כבשו אתהארץ בדם ואש – הרבה דם והרבה אש. אבל אחרי שהתיישבו בארץ,התיישבה דעתם. בהדרגה אימצו לעצמם את אורח-החיים המיזרחי, למדואת המציאות הגיאו-פוליטית של מולדתם החדשה, כרתו בריתות עם שליטיםערביים והתחילו “להשתלב במרחב”.ואז בא גל חדש של עולים חדשים, גם הם הרפתקנים אחוזי קנאות דתית.הם נחרדו למראה הנוצרים הלבושים כערבים והמארחים אצילים ערביים.העולים החדשים הרסו את מירקם הדו-קיום, שהחל להיווצר, ויצאו למילחמהחדשה בערבים. תופעה זו חזרה על עצמה שוב ושוב, בכל דור ודור, עדשהצליחו הצלבנים לאחד נגדם את כל העולם הערבי ולהפיח בו קנאות דתיתמוסלמית. זה נגמר במזח של עכו…
נזכרתי בדוגמה היסטורית זו כאשר ראיתי השבוע בטלוויזיה את הפרק על הרוסיםבסידרה של חיים יבין על מהפכי הבחירות. לפי תיאורו של יבין, הרוסים, רובם ככולם,הם לאומנים שלוחי-רסן, שונאי ערבים עוד מהבית, המתנגדים לכל פשרה.ברור להם שארץ-ישראל השלמה “שייכת לנו”, שאנחנו, הוותיקים, עייפים וחלשלושים,ושעליהם, העולים מרוסיה, להציל את ישראל מאבדון ומתאי-הגזים של אושוויץ חדשה.זה לא הפתיע אותי. כבר לפני 10 שנים, כשביקרתי כמה פעמים ברוסיה לרגל כתיבתספרי “לנין לא גר פה יותר”, הופתעתי מן הגזענות האנטי-מוסלמית (וגם אנטי-ארמניתואנטי-גרוזינית) שבה נתקלתי במוסקבה על כל צעד ושעל. כתבתי אז שעם התנדפותהאידיאולוגיה המארכסיסטית לא נותרה מן הבולשביזם אלא לאומנות קיצונית,טוטליטרית, גזענית ואנטי-דמוקרטית. טבעתי מישוואה:
בולשביזם מינוס מארכסיזם שווה פאשיזם.(ורק דרך אגב: 70 שנה של אינדוקטרינציה קומוניסטית בבית-הספר הסובייטי לאהשאירו אחריהן שריד וזכר. כדאי לגברת לימור ליבנת ולכל שאר הבולשביקיםהמאמינים ביכולת בית-הספר “להנחיל ערכים” להרהר בכך. חבל על הזמן.)מיליון העולים מברית-המועצות-לשעבר הם חלק מרוסיה זו. כמו כל העולים החדשים,הם מביאים איתם השקפת-עולם שעוצבה במולדתם הקודמת ומחילים אותה אוטומטיתעל המולדת החדשה. ארץ-ישראל השלמה במקום רוסיה הגדולה, הערבים במקוםהאוזבקים והטאטארים – הכל אותו דבר.
באסיפות הימין הקיצוני נפגשים רוסים אלה עם המתנחלים מארצות-הברית, המביאיםארצה את המיתוס של המערב הפרוע. בעיני אלה, הערבים ממלאים את מקוםהאינדיאנים והמתנחלים את מקום החלוצים הלבנים. גם אצלם – הכל אותו דבר.הצרה היא שה”רוסים” עלולים להכריע את גורל המדינה בבחירות הבאות, כפי שהכריעובכל הבחירות האחרונות. לכן זה נוגע לנו, ועלינו לנסות להבינם.הלאומנות אינה המרכיב היחידי ב”נפש הרוסית”. יש בה גם געגועים עמוקים לשלום(“מיר”), פרי הזיכרונות מימי הפלישה הנאצית הרצחנית, ואולי עוד מימי הפלישה של נפוליון.יש בה גם אנטיפתיה עמוקה לכפייה הדתית, בייחוד אצל מאות אלפי הנוצרים שהגיעובמסגרת “חוק השבות”. כל המגמות האלה מתרוצצות בלב העולים החדשים,ועל השמאל הישראלי החדש להשפיע על המאבק הזה.
בקוקטייל הישראלי יש מיליון חרדים ושאר דתיים, שכמעט כולם ימין.יש מיליון אזרחים ערביים, שכמעט כולם שמאל. אסור לנו בשום פנים ואופן להשליםעם צירופם של מיליון ה”רוסים” למחנה הימני. עלינו להיאבק על נפשם.הים הוא אותו הים, אבל לא נגזר עלינו להיות הצלבנים החדשים,שיקימו עלינו צלאח-אל-דין חדש.