ונציה שוקעת. שכיית-החמדה, שאין דומה ליופייה בעולם, הולכת ונעלמת.המדענים כבר מחשבים את המועד שבו ייסגרו הגלים מעל לעיר.אולם השקיעה היא כה איטית, עד כי תושביה כלל אינם חשים בה.
ישראל נתונה במצב דומה. ישראל שלנו, המדינה שהקמנו בזיעת אפנו ובדמנו,בכישרוננו ובחלומותינו, על חברתה ותרבותה ושפתה העברית החדשה,זו שהקסימה את העולם כולו בייחודה, הולכת ונעלמת. מדינה אחרת, מנוגדת, קמה במקומה.זו המשמעות האמיתית של התהליך שהגיע לשיאו בשבועות האחרונים. העיסה הדביקהשל “האחדות” אינה צריכה להסתיר מעינינו את המתרחש מתחתיה. מהפכה אמיתית.זה שנים רתוקות עינינו למילחמת ישראל-פלסטין, המפילה קורבנות וקובעת גורלות. אךהמילחמה הזאת אינה אלא חלק ממאבק הרבה יותר עמוק: המאבק על דמותה שלמדינת-ישראל עצמה.
בשנים האחרונות זה הפך לאופנה לדבר על המאבק בין ירושלים ותל-אביב, על השסע ביןדתיים וחילוניים, על העימות בין ימין ושמאל, על “מילחמת תרבות”. אבל כל הדיבוריםהאופנתיים האלה מטשטשים את האמת במקום לחשוף אותה.האמת הפשוטה היא שזהו מאבק בין שתי מדינות שונות במהותן: מדינת ישראל מכאןומדינה יהודית מכאן.
מאבק זה מלווה את המדינה מאז יומה הראשון, אבל הוא כוסה במעטה עבה של שקריםמוסכמים, הגדרות-סרק ודיבורים על “אחדות” ו”פיוס” ו”הידברות”. סייע בכך בית-המישפטהעליון שאימץ לעצמו את הפיקציה של “מדינה יהודית ודמוקרטית”, שהיא דבר והיפוכו.אי-אפשר להציל את המדינה הישראלית מבלי לחשוף את הניגוד ולהשיג הכרעה ברורה.המדינה היהודית היא מדינה שאינה שייכת למקום ולסביבה, אלא ליישות עולמיתהנקראת “העם היהודי”. היא מבוססת על מיתוסים מלפי אלפי שנים, תוך התעלמותמהמציאות של הארץ בהווה. היא נושאת בליבה את זיכרונות הפזורה היהודית על עשרותדורות של רדיפות, החל בפוגרומים של המאה ה-14, עבור באינקוויזיציה הספרדית וכלהבשואה. היא כפופה לציוויים דתיים, שאותם מקבלים גם ה”חילונים” באיצטלה של”ערכים לאומיים”. היא מסתגרת ומכונסת בתוך עצמה, שונאת-גויים (ובעיקר ערבים),פניה אל העבר וגבה אל העולם המודרני.
המדינה הישראלית אמורה היתה להיות מדינה מודרנית, פתוחה לעולם, משולבתבתרבות הכלל-אנושית ופועלת בתוכה. לא מנותקת מן העבר היהודי, אך מתייחסת אליוכאל נחלת העבר. התנ”ך הוא לגביה יצירה ספרותית אדירה, בית-האולפנה של השפההעברית, נכס כלל-אנושי. הדת היהודית היא לגביה יצירה מפוארת, ערש הדתותהמונותיאיסטיות, שכל אדם חופשי להאמין בה כרצונו, בלי קשר למדינה. זוהי מדינההקיימת למען אזרחיה, כאשר האזרחות – והיא לבדה – מגדירה את ישראליותם,כשם שאמריקאי הוא אזרח ארצות-הברית. מדינה פתוחה להשפעות תרבותיות,המשתתפת במאבקי האנושות – על הצלת כדור-הארץ, על שוויון המיגדרים,על גלובליזציה שיוויונית, על פרוק הנשק הגרעיני, על השלום.
השאיפה לשלום עם העם הפלסטיני ולהשתלבות במרחב השמי אינה אלא פועל-יוצאשל ראייה זו של מהות המדינה והאינטרסים החיוניים שלה, ומבחינה זו היא שאיפהפטריוטית ישראלית, כשם שמילחמת-הנצח בערבים, המאפשרת טיהור אתני מתמשך,התפשטות והתנחלות, היא שאיפה פטריוטית יהודית.
בשנים האחרונות היה נדמה שהמדינה הישראלית הולכת ומתחזקת, ואילו המדינההיהודית הולכת ונמוגה. ישראל הכירה בעם הפלסטיני ובהנהגתו הלאומית. היא התחילהלקשור קשרים עם המרחב הערבי. היא הפכה למעצמה בשטח ההיי-טק. האינטרנטחשף את הנוער לרוחות רעננות מרחבי העולם. ציבור האזרחים הערביים הלך והשתלבבמערכת הפוליטית. גלי העלייה העשירו והעמיקו את חיי התרבות והמדע. אפשר היהלחשוב שזהו תהליך פוליטי-חברתי בלתי-הפיך, בעל תאוצה גוברת. אבל היתה זאתהתרשמות אופטימית ושאננה מדי. כל אותו זמן כירסמה התגובה הנגדית ביסודותהמדינה, בגלל אי-הבהירות שבהגדרת המדינה מתחילתה.
עכשיו באה המהפכה הנגדית – ובגדול. לא במיקרה מסמל אותה אריאל שרון – אדםשנולד לתוך ההווי העברי החדש, אך שכל תפיסותיו הן של המדינה היהודית.”האחדות הלאומית” שקמה בחסותו אינה רק ברית צינית של רודפי כסאות ושררה,כפי שהיא נראית על פני השטח. זוהי ברית אמיתית של כל הכוחות של המהפכה הנגדית.מבחינה זו, ההבדלים בין פרס ושרון, רחבעם זאבי ודליה רבין-פילוסוף הם מזעריים,ולמעשה הם שייכים כולם למיפלגה אחת. גם רוב הסיעות שנשארו במיקרהבאופוזיציה שייכות למיפלגה זו.
לימור ליבנת היא אמנם לא מאור הגולה, אבל כשהיא מדברת על החדרת “ערכיםיהודיים וציוניים” למערכת-החינוך היא מבטאת את המהפכה הנגדית, כשם שפואדבן-אליעזר מבטא אותה בהחדרת הברוטליות לצה”ל. צה”ל עצמו, שקצין-התרבותהראשי שלו מגדיר חיילים לא-יהודים כנחותים, עבר את כל הדרך מצבא-הגנה-לישראללצבא ישיבות-ההסדר.
“השמאל הציוני” התמוטט מפני שלא העז מעולם להכיר בניגוד הבסיסי בין שתי התפיסות.אין זה פלא שמנהיגיו הרוחניים, אנשים כמו עמוס עוז וא”ב יהושע, משולבים עכשיובמילחמה בפלסטינים, כשהם מנהלים את המערכה נגד שליטת הפלסטינים בהר-הבית.השקר המוסכם שעליו התבסס המחנה הזה, עוד מהימים כאשר הטיף”לציונות, לסוציאליזם ולאחוות-עמים” בשעה שהשתתף בשקיקה בגירוש הפלאחיםמאדמתם, מתנקם בו עכשיו. “אנשי-רוח” שאינם חותרים ביושר אכזרי לחשיפת האמתנשברים ומתפוררים בשעת-מיבחן ונסחפים עם הזרם העכור.
הסכנה הכרוכה במהפכת-הנגד איומה ונוראה. השתלטותה על המדינה דומה להשתלטותהקנאים על היישוב היהודי לפני 2000 שנה, כאשר חיסלו את העילית המתקדמתוהליברלית בירושלים והעלו את היישוב כולו על דרך ההתאבדות. ׂאינני מאמין שזה יקרה לנו. מישטר המבוסס על ה”ערכים” של לימור ליבנת לא יחזיק מעמדבמאה ה-21. המציאות תיטפח על פניה. אמנם, המהפכה-הנגדית הזאת עלולהלהכניס אותנו למינהרה אפלה של הסלמת הסיכסוך הישראלי-פלסטיני ולגרום לנו נסיגהחמורה במערכות-הפנים, אבל היא תתנפץ על סלע המציאות העולמית והמרחבית.התרבות הישראלית לא תיכנע, ויש לה תאים רבים בדור הצעיר.
ונציה שוקעת – אבל המדענים כבר הכינו שם תוכניות נועזות לעצירת התהליך ולהיפוכו.גם אצלנו צריכים להתגבש הכוחות הישראליים, שיכינו כבר עכשיו את התוכניותלעצירת ההליכה-אחורה ולחידוש המיצעד אל המאה ה-21. יתכן שברבותהימים יתברר כי ממשלת שרון-פרס היתה הפירפור האחרון של הגטו היהודי.